<h1>רבינו ירוחם ני"ט ח"ה</h1>
<h2>דף כו.</h2>
ועוד פשוט ולא יאחוז תפלין בידו וישתין בהן ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי, ודוקא כשהתפלין בידו אבל כשהן בראשו מותר ליישן בהן שינת עראי, ולהשתין מים בבית הכסא עראי, אבל כשהן בידו אפילו שינ' עראי אסור שמא יפלו מידו. והא דאמרינן שינת עראי מותר ואע"ג דאסור להסיח דעתו, משום דאמרינן דלא הוי הסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו אף על פי שמתעסק במלאכתו ואומנותו ואין דעתו עליה' ממש אין זה הסח הדעת, שאם לא כן לא היה יכול להניח תפלין כל היום, וכל שכן כשהוא ישן שינת עראי שאין כאן קלות ראש.
<h2>דף כו:</h2>
שכח ושמש מטתו עם תפלין לא יאחוז לא ברצוע', ולא בקצצה כלומר בבתי', עד שיטול ידיו ויטלם. וכן אם ישן עמהם וראה קרי אוחז ברצועה אבל לא בקצצה כך פשוט בסוכה.
<h2>דף מב.</h2>
ומה שכתב בשמושא רבא דאינו חייב להניח תפלין אלא היודע לקרא, כתב עליו הרב אלברצלוני דליתא להאי פסקא, אלא כל אדם חייב בשעת תפלה כמו שכתבתי.
<h2>דף מו.</h2>
כל שעה שמניח תפלין מברך עליהן ואפילו כמה פעמים ביום וכל שעה שממשמש בהם מברך עליהם ואפילו כמה פעמים ביום. ונראה לי דוקא כשנשמטו ממקו' הנחתן ומ[מ]שמש בהן להחזירם למקומם.
